יש מצב שמפוקוס על העשייה, אפשר לפספס את היעד?
יש מצב שמפוקוס על העשייה, אפשר לפספס את היעד?
"שוב פוסט שאתה נדהם מכנס שהיית בו פעם ראשונה?"
"שוב פוסט שאתה מתלהב מהטכנולוגיה?"
"שוב פוסט שאתה עף על המרצים/ות?"
למה לכתוב פוסט סיכום כנס מרגיש מוזר הפעם?
ואז הבנתי.
אני נהנה מהכנסים ויודע איך להפיק מהם את המיטב בשבילי.
אני מבין את אבני הבנייה של הטכנולוגיה וחושב על איפלמנטציה אצלי.
אני מכיר לא מעט מהמרצים/ות, והם/ן אותי. (ועדיין עף עלייהם/ן!)
האם זה נקרא ניסיון?
האם סוף סוף הגעתי לשלב הזה? בלי לשים לב?
זה התחיל בכנס עצמו,
שזיהו אותי יותר ממה שאני רגיל בדרך כלל.
להיות מובך ולהודות לפרגונים זה לגיטימי לגמרי.
בטח בהתחלה.
אז למה זה הרגיש מוזר?
אולי "ההתחלה" נגמר? כבר מצופה שתהיה יותר נינוח?
נראה לי קוראים לזה ביטחון עצמי.
ואז נזכרתי:
"אתה לא בונה ביטחון עצמי ע"י לצעוק משפטי מוטיבציה למראה,
אלא שיש לך ערמת עובדות בלתי ניתנות לעירור,
שאתה מי שאתה טוען להיות.
תתגבר על הספק העצמי שלך ע"י עשייה"
נראה שזה עבד.
אחת הסיבות לפוסט כזה:
"6 שנים. ממאבטח עם בגרות בסדר -> למפתח תוכנה בהייטק"
https://lnkd.in/dTUeSsZY
היא תיעוד. בעיקר לעצמי של אותן ערמת עובדות.
שנים שאני ממוקד בלצבור ניסיון וידע.
לא שאני מתכנן לעצור או אפילו להאט את הקצב.
אבל זו נקודת מפנה מסוימת.
איך אתם/ן יודעים/ות "שעליתם/ן שלב"?
איך אתם/ן מתמודדים/ות עם "עליית שלב"?
אם הייתם/ן דמות ב-D&D, איזו דמות הייתם/ן?
שתפו בתגובות.
Originally posted on LinkedIn — join the discussion and share your thoughts in the comments.