הביטחון העצמי שלי לא עקבי ולמה זה בסדר.
הביטחון העצמי שלי לא עקבי ולמה זה בסדר.
האנשים שסביבנו חווים את מה שאנחנו מציגים.
מה שאנחנו עושים, אומרים, לובשים, שפת גוף וכו'.
בטח במדיות חברתיות כשמעלים בעיקר הצלחות משוייפות.
אז למה לפעמים הערכה חיצונית מרגישה מוגזמת?
כי אנחנו עם עצמנו 24/7.
אנחנו בשורה הראשונה לעצמנו, לטוב ולרע.
אנשים שאפתניים הם אלה שרוצים לעשות הרבה עם החיים שלהם.
אלמנט משותף הוא שככל שהם מטפסים גבוה יותר, וככל שהם זוכים ליותר הצלחה,
ככה הם מרגישים יותר חוסר ביטחון בהצלחה שלהם.
כי הם לא בטוחים שהם הרוויחו אותה או שהיא מגיעה להם.
זה נקרא תסמונת המתחזה, וזה טבעי.
אם אנחנו מצליחים בקריירה שלנו ומתוגמלים על כך,
ואנחנו בני אדם טובים ונורמלים,
אנחנו תוהים, האם זה מגיע לנו? האם הרווחנו את זה ביושר?
האם אנחנו מתאימים למשימה הזו?
מה שאנחנו עושים פה, כבני אדם נורמלים,
הוא שאנחנו יודעים במה אנחנו טובים, ואנחנו יודעים במה אנחנו לא טובים.
ומה העולם רואה? במה שאנחנו טובים. זו הסיבה שאנחנו מתקדמים.
מה הם לא רואים? הדברים שרק אנחנו רואים,
וזה מה שאנחנו מנסים להשתפר בו.
יש לנו ראיה מלאה.
אנחנו מסתכלים על כל ה"מוצר". שאר העולם לא.
הם מסתכלים על הדרכים שבהן אנחנו כבר נותנים ערך.
אנחנו מסתכלים על הדרכים שבהן אנחנו עדיין לא נותנים ערך.
המקור הוא הטיה קוגנטיבית שנקראת הטיית שליליות.
אז מה עושים?
להבין את המצב. להיות בבקרה.
להמשיך לנסות להשתפר במה שאנחנו עוד לא טובים מספיק.
Dr. Arthur Brooks : Lean Into Imposter Syndrome, Don't Give In to It
אפקט המתחזה בא לבקר אותי לא מעט כשאני יוצא מאזור הנוחות.
בעיקר כשמאתגר.
אני גם משתדל לצאת ממנו כמה שאפשר, מה שמעלה את תדירות האפקט.
ברגעים האלו אני מזכיר לעצמי את ערמת ההוכחות שיש לי שאני מי שאני אומר שאני.
איך אתם/ן מתמודדים/ות עם האתגרים הלא טכניים שלכם/ן?
מוזמנים לעקוב אחריי: Roee Bar רואי בר לעוד שיתופים ותובנות.
Originally posted on LinkedIn — join the discussion and share your thoughts in the comments.